פסק דין חלקי
1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק פלת"ד). הדיון פוצל וראשית בוררה שאלת החבות. התובע הגיש תצהיר ונחקר והצדדים טענו בכתב. התובע סיפר שנסע ברכב מסחרי, חש ברע במהלך הנסיעה ועצר בשולי הדרך. המנוע נשאר פועל והוא יצא מהרכב ועמד מאוד סמוך מאחריו. לאחר זמן קצר הבחין שהרכב מתדרדר. הוא "רדף" אחריו וניסה להשיגו, אך רגליו הסתבכו, הוא נפל ונפצע והרכב המשיך בנסיעה "עצמאית" עד שפגע ברכב אחר. התובע סיפר שלרכב היתה תיבת הילוכים ידנית, והוא נותר בהליוך סרק. הוא משער שלא משך את ידית בלם היד בכח מספיק ולכן התדרדר הרכב. הנתבעת סבורה שהתובע הסתבך בסתירות שמצדיקות את דחיית תביעתו: בעוד שבבית-המשפט הוא טען שבעת נפילתו נחבט סנטרו בחלקו האחורי של רכבו תועדה מפיו בעבר גרסה אחרת, שהוא נפגע מהכביש דווקא. הנתבעת רואה בהבדל הגרסאות ניסיון מכוון "לקרב" את הפגיעה לרכב. בסיכומיו מציין התובע שאין משמעות משפטית להבדל בין הגרסאות, שכן הדין אינו דורש כלל מגע פיסי בינו לבין הרכב. הנתבעת סבורה שיש דחות את הגרסה היחידה שלה טען התובע בבית-המשפט כגרסה כבושה הסותרת גרסה קודמת.
2 מפי התובע תועדו גם לפני המשפט שתי הגרסאות, הן שנפגע מהכביש והן שנפגע גם מהכביש וגם מהרכב. איני סבור שיש לכך משמעות רבה: התובע היה מבוהל. בתחילה חש רע מאוד וחשב שחייו בסכנה ואז הבחין שרכבו מתדרדר. הוא הגיב "תגובת חרום" חפוזה ונפצע בנסיבות שהיו כרוכות בודאי בבלבול. הנפילה עצמה התרחשה במהירות, בקרבה רבה לרכב ובכל מקרה הסתיימה כאשר התובע שרוע על הכביש כשהוא המום וכאוב. מבין שתי הפגיעות – ברכב ובכביש – נראה שהפגיעה מהכביש הרשימה יותר את התובע. בדקות שאחרי התאונה הוא שכב על הכביש, ואילו "מפגשו" עם הרכב נמשך שניה או שתיים. אף שיש הבדל בין גרסאות התובע, אין ביניהן סתירה. התרשמתי שבעת שמסר את עדותו הוא האמין בכנות שכך קרה. ניכר היה כי הוא מוסר את גרסתו בלי ניסיון הפרזה או הסתרה גם כשהיא לא היתה נוחה לו ואפילו כשהיתה מביכה. אני מאמין לעדותו.
3. לדעת התובע הוא נפגע מהדרדרות הרכב או בעת כניסה אליו – שניהם "שימושים" ברכב לפי חוק פלת"ד - ועל כן, הוא נפגע בתאונת דרכים. הוא מתבסס על ת"א (י-ם) 8132/06 דלל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, שם נפגע התובע מחלקי מחסום שנפלו עליו בעת מרדף אחרי רכבו שהתדרדר והאירוע הוכר כתאונת דרכים. כעולה מפסק הדין, לא היה סיווג האירוע כתאונת דרכים שנוי במחלוקת וספק עד כמה ניתן לראותו כחלק מהרציו של פסק-הדין. הנתבעת טוענת שהדרדרות הוכרה כשימוש ברכב, רק כאשר הניזוק נפגע מרכב מדרדר. על פי מבחן השכר הישר, קשה מאוד לראות בנזקי התובע נזקים שאירעו בשל הדרדרות. רגליו של התובע הסתבכו והוא מעד. נפילתו אירעה כתוצאה מריצתו ולא מעצם הדרדרות הרכב. פרשנות אחרת, תוביל שוב להרחבת ההגדרה של תאונת הדרכים אל מעבר לניסיון החיים ולשכל הישר של האדם מן היישוב.
4. בניסיון לבחון את סיווגו של האירוע הראוי לזכור את שנאמר בתא (חי') 16247/07 שלמה גור נ' קלוד אמסילי "דווקא נוכח ההגדרות הלא קלות של חוק הפלת"ד, מן הראוי לצמצם את תחולתו ולעשות כל מאמץ על מנת להחזיר את המונח 'תאונת דרכים' לגדרו ה'טבעי' ולמשמעותו הפשוטה והיומיומית כפי שהוא שגור בפי הדיוטות תחת להוסיף בלבול ומבוכה". האם יש לראות בתובע מי שנפגע על ידי רכב מדרדר או מי שנפגע תוך כניסה לרכב?
בחוק פלת"ד הוגדרה תאונת דרכים: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". ו"שימוש" הוגדר: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".
5. הגדרתה הבסיסית של תאונת דרכים בחוק פלת"ד היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". לכך נוספו ה"חזקות המרבות", רשימת אירועים נוספים שיחשבו כתאונת דרכים, אף שאינם עונים על ההגדרה הבסיסית. לצד ה"שימוש" השגרתי ברכב למטרות תחבורה – הנסיעה בו – מנה המחוקק רשימה ארוכה ומגוונת של שימושים אחרים. אי-שם באמצעי הרשימה, בין השימושים השונים המופרדים זה מזה בפסיקים נכתב "לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב...". מבחינה לשונית הטקסט מוקשה מאוד. כל השימושים הנזכרים לפני ה"לרבות" מוגדרים בפעלים המתארים מעשי אדם (שהוא המשתמש ברכב). השימושים הבאים אחרי ה"לרבות" מוגדרים בפעלים המתארים את הקורה לרכב עצמו. על-פי תוכנם, אין להסמיכם דווקא ל"שימוש" שלפני ה"לרבות" – "תיקון דרך או טיפול דרך". מכאן שהמחוקק שיווה לנגד עיניו שתי קבוצות של שימושים: (א) "שימושים" שבהם נעשתה ברכב פעולה אקטיבית. (ב) "שימושים" שבהם דווקא הרכב עצמו היה "פעיל". לפחות בחלק מהחלופות נעשה "שימוש" בנסיבות שבהן הרכב לא מאוייש ואין בו "משתמש", למשל כאשר מרכב חונה נופל מטען (בהמשך נשוב לענין זה, שעל מנת שיעשה ברכב "שימוש" אין הכרח שמישהו יהיה בו בגדר "משתמש").
6. בדומה ל"שימושים" נוספים שבהגדרה, אדם עלול להפגע מהתדרדרות רכב הן כאשר הוא בתוכו והן כשהוא מחוץ לו (קושי שאין לו מענה מניח את הדעת בלשון החוק הוא, שבאין "משתמש" אין גם "נוהג" החייב לפצות את הנפגע לפי סעיף 2(א) ואדם עלול להפגע מהתדרדרות רכב חונה שאין בו כל "משתמש"). אילו נפגע התובע מחוץ לרכב מפני שהרכב התדרדר עליו ופגע בו, הוא היה נכנס בגדר מי שנפגע מ"שימוש". על-כך לא חולקת גם הנתבעת. לצד האפשרות שהתובע נפגע כ"משתמש" ברכב (כטענתו), התעלמו הצדדים מהאפשרות שהוא נפגע מחוץ לרכב כהולך רגל (דהיינו, מרכב שנעשה בו "שימוש" אף שלא היה בו "משתמש"). לאבחנה זו עשויה להיות משמעות אם מי שנפגע עקב ההתדרדרות לא זכאי לתבוע פיצויים לפי סעיף 7 לחוק, אך היא לא רלבנטית לתביעה זו.
7. התובע לא נפגע מפני שהרכב התדרדר עליו אלא מפני שהרכב התדרדר ממנו והלאה והוא נפגע בניסיונו להשיגו ולעצרו. כענין לשוני, יוער שהמחוקק לא הבחין בין סוגי ההתרחשויות. "התדרדרות" רכב, היא שימוש כמו "נסיעה" ובדיוק כפי שההגדרה אדישה לכיוון הנסיעה (או כל סוג שימוש אחר) היא גם אדישה לכיוון ההתדרדרות. מכיוון שהגדרת "תאונת דרכים" דורשת שהפגיעה תהיה עקב ה"שימוש" – עשוי "כיוון" ההתדרדרות (או כיוונו של כל שימוש אחר) לקבל משמעות בעת בחינת הקשר הסיבתי בינו לבין הפגיעה. לעצם ההגדרה של "שימוש" אין כל חשיבות לשאלה אם התובע נפגע מפני שהמכונית פגעה בו כשהתדרדרה אליו, או שהוא פגע בה, כאשר רדף אחריה, והיא התדרדרה ממנו והלאה. דומה ששאלת הקשר הסיבתי בענייננו אינה קשה: התובע נפצע רק מפני שרדף אחרי המכונית המתדרדרת וניסה לעצור אותה.
נוסיף, שההבדל בכיוון התנועה של הרכב עשוי, אולי, להיות רלבנטי להבחנה אם בעת התאונה היה התובע בגדר "משתמש", או שהוא היה הולך רגל שנפגע מ"שימוש" של התדרדרות (שנעשה בעת שאיש אינו "משתמש" ברכב, אף שהרכב עצמו נמצא ב"שימוש"). במקרהו של התובע שתי החלופות מביאות לאותה תוצאה – ומחייבות את קבלת התביעה.
8. הגדרת תאונת דרכים לא מסתפקת, כזכור, בכך שנגרם לתובע נזק גוף עקב שימוש ברכב, אלא שעל שימוש זה להעשות למטרות תחבורה. לעתים דרישה זו מוקשה מאוד: כיצד ניתן ליישב את דרישת המטרה התחבורתית, למשל, עם חלופת השימוש של נפילת מטען מרכב חונה? במקרהו של התובע, נראה ההקשר התחבורתי ברור: הרכב הגיע לעמידה הלקויה – במנוע פועל, כשאינו בהילוך משולב ההולם חניה וכאשר בלם היד שלו משוך חלקית בלבד - במהלך של שימוש תחבורתי שהופסק זמנית. ניסיונו של התובע לשוב לרכב היה גם הוא בהקשר תחבורתי: ניתן לעצור רכב מתדרדר רק ע"י שיבה לתוכו ומשיכת בלם היד. זה מה שניסה התובע לעשות. דומה שניתן היה לייחס שימוש כזה והקשר תחבורתי כזה גם לכל עובר דרך שהיה מבחין ברכב מתדרדר חש אליו כדי לבלום אותו ונפצע תוך כדי כך. לא רק שהדבר מתיישב עם לשון החוק, אלא שהוא גם מתיישב עם תכליתו הראויה, לספק סעד למי שנפגע מתוך ניסיון למנוע נזק גוף בתאונה שכבר החלה להתרחש. בנסיבות אלה, מצאתי שהתובע אכן נפצע אגב שימוש ברכב למטרות תחבורה.
9. התובע טען שהוא נפגע אגב "שימוש" נוסף, ניסונו להכנס לרכב. על-כך נכתבו הדברים הבאים:
"בפסיקה אשר קדמה לתיקון מס' 8 ובכללה הילכת שולמן הנ"ל. הכניסה אל הרכב מתחילה עם תחילת המגע הפיסי בין הנכנס לבין הרכב. לעומת זאת עשויה הירידה מן הרכב להסתיים גם לאחר ניתוק המגע הפיסי כאשר רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב... הליכה אל המכונית איננה שימוש ברכב וכך גם הליכה מן המכונית והלאה... ראוי לקבוע כי כניסה לרכב תחל רק משנוצר מגע פיסי בין הנפגע לבין הרכב. אין להכיר גם ב"הכנות" לעליה כחלק מן הכניסה או העלייה לרכב. ואכן במקרה אחד בו המתינה התובעת בתחנה לאוטובוס ומשזה נעצר במרחק מה מן המדרכה והיא ביקשה לרדת מן המדרכה, על מנת לעלות אל האוטובוס מעדה ונפלה לכביש נפסק בצדק כי הנפילה נגרמה אך ורק עקב ירידתה של – התובעת מן המדרכה ואין לראות בהתרחשות משום כניסה לרכב... יתרה מכך עצם המגע הפיסי בין הנפגע לבין כלי הרכב אין בו די כדי להעיד על שימוש של "כניסה" לרכב. כך מי שנתקל, בדרכו לרכב, באבן, ומעד ונפל ופגע במהלך נפילתו ברכב לא עשה שימוש רכב ופגיעתו אינה עקב שימוש ברכב מנועי. לא נגרם לו נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, אלא עקב שימוש, מצער, שלא צלח, בשביל עליו רץ" (א. ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים מהדורה 4, ע' 130)
כפי שצויין קודם, מאמין אני לטענת התובע שהוא נפגע תוך ניסיונו לעצור את הרכב ה"נמלט" ממנו, אירוע שבמהלכו נוצר בינו לבין הרכב מגע פסי. לאור הדברים שצוטטו, דומה שיש לראות את התובע כמי שנפגע במהלך כניסתו לרכב.
10. לפיכך נקבע שהתובע נפגע בתאונת דרכים, כטענתו והתביעה מתקבלת. עד ליום 17.3.14 יודיעו הצדדים כיצד הם מבקשים להמשיך בהליך. ת"פ 18.3.14.
ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.